מרחב ואח' נ' דוגוש בנין והשקעות תכנון ופיתוח בע"מ

החלטה

מבוא

בתובענה שבכותרת מונחת לפני בקשת רשות להתגונן שהוגשה ע"י הנתבעת, חברת דוגוש בניין והשקעות תכנון ופיתוח בע"מ ( להלן: "המבקשת ").

עניינה של התובענה שבכותרת הינה בתביעה בסדר דין מקוצר שהגישו התובעים כנגד המבקשת, על סך של 124,422 ₪.

לאחר שבחנתי את התביעה בסדר דין מקוצר וכן את טענות ההגנה שהעלתה המבקשת, היא הנתבעת, במסגרת הבקשה למתן רשות להתגונן, מצאתי לנכון לעשות שימוש בסמכותי לפי תקנה 205(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"; "התקנות"), ולהורות על מתן רשות להגן, על יסוד הבקשה וההתנגדות בלבד.

ההיבט המשפטי

תקנה 205(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כדלקמן-

"בית המשפט או הרשם יחליט בבקשת הרשות להתגונן על יסוד הבקשה וחקירת המצהיר, ואולם רשאי הוא ליתן רשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד, ורשאי הוא, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לדחות בקשת רשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד".

בית המשפט העליון קבע כי ניתן לעשות שימוש בתקנה זו, לצורך ייעול וקיצור ההליך המשפטי, ובלבד שבית המשפט השתכנע כראוי על יסוד החומר שבפניו שקיימת הצדקה ליתן רשות להגן על יסוד הבקשה בלבד:

"... שלשם ייעול הדברים, חסכון זמן שיפוט והתדיינויות, שעה שמשוכנע בית המשפט או הרשם כי יש מקום למתן רשות להתגונן, יכול הוא לתנה בלא דיון. כל כך, והרי לכל היותר יהא צורך במקרה כזה בבירור ממצה, אך לא נפגעו זכויות התובע "בשורה התחתונה" המהותית של התיק...כאן המקום לציין בהטעמה, כי סמכות זו לפי התקנה כמובן אינה בבחינת מובן מאליו, שכן הכלל הוא חקירת המצהיר, ועל כן פשיטא גם שעל בית המשפט או הרשם להשתכנע כראוי כי החומר אשר לפניו מצדיק החלטה ללא דיון. מטרת התיקון לתקנה היא ייעול ההליכים, וכמובן על הייעול להשתקלל בין שאר הרכיבים". ( רע"א 1264/08 , סלאמה מונדר נ' הראל חברה לביטוח בע"מ. כב' השופט א. רובינשטיין (27.4.2008); פורסם במאגרים משפטיים).

טענות הצדדים

התובעים בתביעתם, טוענים כי התקשרו עם הנתבעת במסגרת הסכם בנייה, זאת כבר בשנת 2005, ולפיו היתה אמורה הנתבעת לבנות את ביתם של התובעים בקבוץ זיקים. לטענתם ההסכם שנחתם בינם לבין הנתבעת הופר באופן יסודי ע"י הנתבעת. בעקבות זאת הודיעו התובעים לנתבעת על ביטולו של ההסכם. התובעים מפנים להחלטת בית משפט בת"א 13890-06-10, דוגוש בניין והשקעות תכנון ופיתוח בע"מ נ' מרחב ואח', מיום 7/1/14, אשר קבע בפסק דינו, מפי כבוד השופט גד גדעון, כי הנתבעת אכן הפרה את ההסכם ולמעשה זנחה אותו עובר לביטולו. בהתאם לכך תובעים כעת התובעים את נזקיהם, כשלטענתם עסקינן בתביעה לסכום קצוב מכוח וזה מפורש- שיש עליהם ראיות בכתב, כמשמען בתקנה 202 (1) (א) לתקנות סד"א.

הנתבעת מצידה, הגישה בקשת רשות להגן, בעודה טוענת כי באמתחתה טענות הגנה טובות כנגד מהות התביעה וסכומה. לבקשה צורף תצהיר מטעם מנהל המבקשת, אשר בו נטען, בין היתר, כי התובעים התקשרו עם קבלן אחר לבניית ביתם עוד בטרם ביטול ההסכם, וכי הם בנו בית אחר, עם מרתף, בסופו של דבר, ועל כן הם למעשה טרפדו מלכתחילה את בניית הבית ע"י המבקשת.

עוד הפנתה המבקשת לערעור התלוי ועומד על פס"ד שצויין לעיל, ואשר בו נפסק כנגד המבקשת, וכן לכך שעל עילת תביעתם של התובעים חלה התיישנות, מכל הבחינות הנתונות.

דיון והכרעה

המבחנים הרלבנטיים לצורך מתן רשות להתגונן רוכזו בע"א 10189/07 ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (פורסם במאגרים משפטיים):-

"התביעה בסדר דין מקוצר הינה חריג להליכי התביעה הרגילים ובמסגרתו עשוי בית המשפט להכריע בתביעה, כולה או חלקה, על סמך האמור בכתב התביעה ובבקשה לרשות להתגונן, כמו גם על בסיס הדיון המתייחס לבקשה זו בלבד. בית המשפט יסרב להעניק לנתבע רשות להתגונן רק אם ברור על פניו ונעלה מספק כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו [ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עיריית חולון, פ"ד נב(1) 390, 400 (1999); יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 675 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995) (להלן- זוסמן)].

החובה המוטלת על הנתבע במסגרת בקשת הרשות להתגונן הינה לאשר את טענתו בתצהיר; משעשה כן, על השופט הדן בבקשה להניח כי טענתו הינה טענת אמת, כך שאם מגלה התצהיר הגנה אפשרית, ולו בדוחק, תינתן לנתבע רשות להתגונן [ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד נט(3) 41, 46 (2004)].

כך הוא אף אם הטענה אותה מעלה הנתבע הינה טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב [ראו: ע"א 1266/91 קרן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ, פ"מ מו(4) 193, 196 (1992); זוסמן בעמוד 678).

מכאן, שבירור בקשת הרשות להתגונן לא ישמש תחליף לדיון בתביעה גופה והוא לא יכול לבוא במקום משפט בתיק...רק אם התברר לבית המשפט עקב חקירתו של הנתבע על תצהירו כי הגנתו הינה "הגנת בדים", דהיינו כי היא משוללת כל יסוד על פניה ואין לה על מה שתסמוך, לא תינתן רשות להתגונן [ע"א 620/06 חברת טימאט קאופמן סילבר נ' אטלי [פורסם בנבו] (18.11.08), פסקה 20; ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב(1) 721, 722 (1988)]".